"בתל אביב כולן רוכבות על אופניים, והבנות בעבודה החדשה מזמינות וולט לארוחת צהריים. אני מורידה את האפליקציה, ובערב מחפשת מסעדה. אני רוצה להיות מוכנה למחר, מנסה להיטמע, יודעת שקשה למצוא מקום עם אוכל בשבילי. למחרת אני מזמינה פסטה שמנת, מגיעה פסטה בשלושה צבעים: אדום, ירוק ולבן. אני לא רוצה שהבנות מהעבודה יחשבו שאני מוזרה, אז אני מנסה לאכול. אני יודעת שהכל אותו טעם, אני יודעת שזה לא רציונלי. אבל לא טעים לי."
רומן גרפי אוטוביוגרפי על הרגלי אכילה, כאבי גדילה, זיכרונות ילדות וחיפוש אחר אהבה מאת שקד בשן. בשן פורמת ומרכיבה מחדש את סבך האירועים, הרגעים והאנשים שעיצבו את היחס שלה לאוכל, לעולם ואל עצמה, במסע שמהדהד את החיפוש האוניברסלי אחר צמיחה והשלמה. בגיל 27 אכלתי בפעם הראשונה מלפפון כתוב ומאויר בכנות, בתבונה ובהומור העדין המאפיינים את מכלול יצירתה של שקד בשן, המוכרת לקהל הקוראים מספרה אני רוצה את זה רומנטי ומן הטור "שואלת בשביל חברה" בעיתון "הארץ".
