איתי בן-הרואה
בארבע השנים האחרונות נשאבתי, מתוך סקרנות, לדיון מעמיק על פמיניזם ומגדר עם מי שרק אפשר, ופתאום מצאתי עצמי מאוד מבולבל: פורומים, קבוצות־פייסבוק, סדרות־טלויזיה, קורסים אקדמיים, ומעל כולם - החיים החברתיים אותם אני חי - כל אלה מראים לי שההגדרות ל'גברי' ול'נשי' בימינו הן הרבה יותר גמישות מהמודלים הקשיחים שהעולם סביבי הרבה להנציח מאז שחר ילדותי וכמובן עוד הרבה לפני־כן.
בעצם הבחירה במונח מֶנספּלֶיינִינג, ביקשתי לנסות ולהציג משמעות אחרת של הסברה, צנועה וכנה, המרכיבה תחום שלם שבאמת ראוי להסביר מנקודת־מבט גברית - תחילה לעצמי, ותוך־כך גם לגברים ולנשים כאחד.
מטרתי בליקוט, חיבור ואיור יומן זה הייתה להסביר קשיים, דילמות, תסכול ובעיקר בלבול רב שאני חווה כגבר רגיש, בעולם שעובר טלטלה בכל הנוגע ליחסי־הכוחות בין גברים לנשים - עולם המפציר בגברים להניח בצד־הדרך את פרסונת המאצ’ו הסטריאוטיפית ולהיות רגישים ועדינים, ובד בבד גורם לי לתהות לא-פעם, האמנם?
